אונייה או אבן 

המלה "תרשיש" מופיעה במקרא פעמים רבות בקשר לסחר ימי, ובכמה מובנים; לרוב כשם מקום, לפעמים כאפיון של אוניות מסוימות ופעמים ספורות כאבן יקרה - אבן תרשיש.

וכך כתוב בספר שמות בקשר לחושן, טבלת 12 האבנים היקרות המסודרות בטורים שענד הכוהן הגדול: "ובטור הרביעי תרשיש ושׂהַם ויָשְפֵה..." (כ"ח 20). בספר ישעיהו מדובר על תרשיש כסוג אונייה: "משא צור הילילו אניות תרשיש כי שוּדד מבית..." (כ"ג 1), וכך גם בדברי הימים ב': "אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נושאות זהב וכסף" (ט' 21). אבל לרוב מופיעה המלה כשם מקום בחופי הים התיכון, ממערב לארץ ישראל. כך עולה מסיפורו של הנביא יונה, המנסה לברוח משליחותו לנינווה, יורד ליפו ועולה על אונייה היוצאת לתרשיש: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה..." (א' 3). גם בישעיהו מוזכר תרשיש כשם של מקום: "עברו תרשישה, הילילו יושבי אי" (כ"ג 6), וביחזקאל מדובר על מקום שממנו מביאים מתכות: "תרשיש סוחרתךְ מרוב כל הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניךְ". (כ"ז 12). לענייננו חשוב לתת את הדעת על כך שתרשיש נזכרת כמקור למתכות שונות.

תרשיש המופיעה במקרא היא מקום רחוק שאליו מגיעים בדרך הים, מקום עשיר במתכות. כדי להגיע אליו, פיתחו ובנו אוניות גדולות היכולות לעמוד בתלאות הדרך ולהביא לארץ המוצא מתכות שהכניסו הון רב לבעליהן. אוניות אלו כונו אוניות תרשיש, ושמן נשמר גם כשהפליגו בים סוף - שהשייט בו הצריך אוניות חזקות במיוחד - כדי להביא זהב ובעלי חיים אקזוטיים מאופיר. אם כן, אין לחפש את תרשיש באפריקה אלא באיזור היםהתיכון.